הביטוי העצמי הוא אוצר בלעדי שכל אחד מאתנו זכה בו כבן/בת אנוש. האומנות היא במה המאפשרת לנו להתבטא כל אחד בדרכו . הבמה הזו צריכה להיות חופשית מכל כבלי משטר. האומנות אינה שייכת לאיש לא לאמן ולא לשליט. האומנות היא האדונית של עצמה.

מחשבה זו הביאה  אותנו ליצור את FREEDOM OF SPEECHLESS, פרפורמנס שלוקח את  המפגש בין אומנות ומשטר צעד אחד קדימה ומפגיש בין הפשיזם והאומנות.

אנחנו מזמינות אתכם להצטרף אלינו לטריפ מלווה בהומור, אירוניה עצמית ורצינות תהומית שסב סביב, מעל, מתחת, תוך ובין ביטוי ודיכוי.

תוך כדי יצירת FREEDOM OF SPEECHLESS, הבנו שעל מנת לחקור לעומק את תופעת חופש הביטוי והדיכוי יש לחפש הרבה מעבר לשחור או לבן. צריך לשחות ברבגוניות ולאמץ פרדוקסים. פיתחנו את העבודה תוך הבנה עמוקה שעל כל אחת מאתנו ללכת עד הסוף עם מה שהיא רוצה לבטא, בצורה בה היא רוצה להתבטא בזירה אחת זו מול זו.

פעימת היצירה נעה מהקשבה לאימפולס פנימי שמניע אותנו לתנועה פיזית ולתנועה מנטלית. התחנות אותן נעבור בהצגה ידועות לנו, אך הדרך בה נעבור דרכן מתגלה לנו מחדש בכל הצגה. נפעל במרחב שבין המרומז והמפורש; הבנאלי והמקורי; הוולגרי והנשגב.

רחוק מכבלי ההיגיון וההרגלים, יצאנו למסע בין הפסגות המושלגות של שוויץ לדאון טאון תל-אביב- והננו כאן עכשיו, מולכם.

 

 

"נשואה להגיון, האומנות תחיה בגילוי עריות

בולעת את זנבה שלה

כשחלק מגופה

מתעלס עם עצמה

תשוקה תהפוך לסיוט...”

                                   ( מתוך מניפסט "דאדא" / 1918/  טריסטיאן צארה / ציריך )

​

מאת ובביצוע: ירדן גלבוע ומור דוברת  

ליווי אומנותי: נועם בן אזר

ייעוץ דרמטורגי: סמואל מילר 

עיצוב במה ותלבושות: דלית ענבר

מוסיקה מקורית: יאן קוגן

עיצוב תאורה: שי סקיבא

צילום: יוסי צבקר

​